<h1>ספר החינוך מצוה תקצ"ה</h1>
<h2>דף יא.</h2>
שנמנע הדיין מהכות החוטא הכאות גדולות, וביאור זה הענין כך הוא, שכל המחויב מלקות תכלית מה שילקה ארבעים הכאות חסר אחת כמו שבאה בקבלה, ולא יכה לשום אדם עד שישער ההכאה שתהיה כפי יכולת המוכה ושניו ומזגו וצורת גופו, ואם יכול לסבול הכאת גבול העונש כולו יוכה, ואם לא יוכל לסובלו כולו יוכה כפי יכלתו ואין פחות משלש הכאות לעולם, ותכלית חשבון מנין המלקות לעולם ארבעים חסר אחת כמו שאמרנו, ובאה המניעה מהוסיף להכותו אפילו הכאה אחת על המנין הזה או על מה שישער השופט שיסבלהו, ועל כל זה נאמר [דברים כ"ה] לא יוסיף, וכן אמרו בספרי אם הוסיף עובר בלא תעשה, אין לי אלא שמוסיף על הארבעים מניין על כל אומד ואומד שאמדוהו בית דין, תלמוד לומר לא יוסיף פן יוסיף, וחכמים הם חסרו אחת מהארבעים לגדר לאו דלא יוסיף, כן כתב הרב רבנו משה [בן] מימון זכרונו לברכה, והוא תימה לפי הגמרא. ובזה הלאו היא אזהרה מהכות כל איש מישראל, ואם החוטא זה אנו מוזהרים עליו שלא להכותו שאר כל אדם לא כל שכן, וחכמים זכרונם לברכה מנעו אותנו אפילו מלרמוז להכות, אמרו [סנהדרין נ"ח ע"ב] כל המגביה ידו על חבירו להכותו נקרא רשע, שנאמר ויאמר לרשע למה תכה רעך. שורש מצוה זו נגלה הוא לכל, שאינו בדין ואינו ראוי להכות בריה כי אם כדי רשעתו ליסרו על פי בית דין. מדיני המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה כשאומדין את החוטא כמה מכות הוא יכול לסבול אין אומדין אותו אלא במכות הראויות להשתלש, אמדוהו שהוא יכול לקבל עשרים אין אומרין ילקה אחת ועשרים שהן משולשות אלא ילקה שמונה עשרה, ומה שאמדוהו ללקות וכשהתחילו להלקותו נתקלקל ברעי או במי רגלים אין מלקין אותו יותר, שנאמר ונקלה אחיך לעיניך מכיון שנקלה נפטר, נפסקה הרצועה קודם שגמרו להלקותו ואפילו במכה הראשונה פטור, כפתוהו על העמוד ונתקו המיתרים בכוחו וברח פטור, כל מי שחטא ולקה חוזר לכשרותו, שנאמר ונקלה אחיך, כיון שנקלה אחיך הוא, ואף כל מחוייבי כריתות שלקו אמרו זכרונם לברכה [מכות כ"ג ע"א] שנפטרו מידי כריתתן. ויתר פרטי המצוה מבוארין במסכת מכות [פרק שלישי]. ונוהג איסור זה לענין שלא להכות אחד מישראל בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות, אבל לענין איסור המוסיף במלקות אינו נוהג אותו הענין אלא בזמן ישוב הארץ שהיה לנו בית דין הראויין להלקות, ועובר על זה והכה ישראל הכאה גדולה שיתחייב לו עליה תשלומין של פרוטה או יותר אינו מתחייב מלקות לפי שהוא לאו שניתן לתשלומין וקיימא לן אין אדם לוקה ומשלם, ואם הכהו מכה קטנה שאין מתחייב עליה שוה פרוטה או יותר חייב עליה מלקות, ואומר אני שראוי לומר דין זה חדוש הוא שחדשה התורה.
